ראש החץ הראשון, שהיה עשוי מאבן, התגלה באפריקה והעיד שהקשת והחץ הומצאו כ- 50,000 שנה לפני הספירה. הקשת היתה כלי ציד יעיל יותר מאשר הרומח, שקדם לה, כיוון שהיתה קלה יותר לנשיאה.
(בתמונה- קשת מצרי, 7500 לפנה"ס)
ברבות הימים ועד שנת 1500, היה האדם צמוד לקשתו ששמשה לו הן כאמצעי קיון והן כאמצעי להגנה עצמית.
צבאות רבים ממדינות שונות השתמשו בקשת והחץ ככלי נשק להגנה לאומית.
(בתמונה- שנת 1346 לספירה. חיילים צרפתים נלחמים בחיילים אנגלים בקרב על קרצ'י)
כאשר נתגלה אבק השריפה כאמצעי לחימה "יעיל" יותר, הוחלפו הקשת והחץ ברובים וכלי נשק חמים אחרים. בשלב זה הפכה הקשת מכלי נשק וציד לכלי ספורטיבי תחרותי.
בתחרויות האולימפיות הקדומות נהגו לירות בקשת וחץ כאשר המטרות היו יונים שהופרכו לאויר.
בשנת 1900 הפך ספורט הקליעה בקשת וחץ למקצוע אולימפי רשמי וגם נשים הורשו להשתתף בו. הקליעה בחץ וקשת היתה סמל המשחקים האולימפיים כמה פעמים בין השנים 1900-1920.
(בתמונה- נשים באולימפיאדה שהתקיימה ב- 1908 בלונדון)
אחרי 1920 הופסקו המשחקים האולימפיים בקשתות מאחר ובתקופה זו לא נחקקו חוקים בינלאומיים לשיפוט הספורט, מה שגרם לשיפוט שונה ממדינה מארחת אחת לשנייה, כאשר כל מדינה מארחת שפטה לפי חוקי הקשתות שלה.
קונפליקט זה הביא להפסקת התחרויות האולימפיות בענף הקשתות. בשנת 1931 נוסד ארגון קשתות בינלאומי בשם: FITA - La Federation Internationale de Tir A L'Arc. גוף זה הוקם, בין השאר, על מנת לקבוע סטנדרטים וחוקים בינלאומיים לספורט הקשתות.
ואומנם, הארגון חוקק את חוקי ספורט הקשתות הבינלאומיים ובאותה שנה אפשר היה לקיים את תחרות אליפות העולם בספורט זה.
משאומצו חוקי FITA על ידי מספר מדינות, חזרה הקשתות למשחקים האולימפיים במינכן בשנת 1972.
בטעינה...
